החלטה בתיק רע"פ 4600/12

1.        לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (מפי כב' השופטים סג"נ ש' ברלינר, סג"נ י. גריל, א' טובי) בעפ"ת 17935-04-12, מיום 07.06.2012. בפסק הדין דחה בית המשפט את ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בחדרה, אשר ניתן ע"י כב' השופט מ' גינות, ביום 27.02.2012. בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור, הגיש המבקש בקשה דחופה לעיכוב ביצוע גזר הדין, אשר הושת עליו בבית משפט השלום בחדרה.

ההליכים הקודמים

2.        נגד המבקש הוגש כתב אישום בעבירות שלהלן:

א.      קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז -1977 (להלן:"חוק העונשין").

ב.       התפרצות למקום מגורים או תפילה, לפי סעיף 406(ב) יחד עם סעיף 39 לחוק העונשין.

ג.        גניבה, לפי סעיף 384 יחד עם סעיף 39 לחוק העונשין.

ד.        החזקת כלי פריצה, לפי סעיף 409 לחוק העונשין.

ה.        הכשלת שוטרים, לפי סעיף 275 יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין.

3.        בכתב האישום נטען כי ביום 27.04.2009, המבקש ושניים נוספים (להלן:"הנאשמים 1 ו-2"), קשרו קשר לפרוץ לדירה באור עקיבא, ולשם כך יצאו אל היעד באמצעות רכב, בו נהג המבקש. בבוקר אותו יום , פרץ הנאשם 1 לדירה ונטל ממנה רכוש רב ויקר ערך, כשנאשם 2 "מאבטח" אותו סמוך לדירה, כשהוא ישוב על ספסל. בסמוך למעשה הגניבה, הגיע המבקש לאסוף את הנאשמים 1 ו-2, כאשר אלו מעמיסים את השלל לתוך תא המטען ברכב. בסמוך לכך, בשעה 11:00 לערך, עצרו בלשי משטרת ישראל את המבקש והנאשמים 1 ו-2, בעודם ברכב, וסימנו להם לעצור בצד. המבקש, אשר נהג ברכב, המשיך בנסיעה קצרה, בניסיון להכשיל את השוטרים בעת מילוי תפקידם, ואף פגע בניידת המשטרה. בהמשך, הוא פתח את דלת הנהג והחל במנוסה, כאשר הנאשם 2 נוהג באותו אופן. משנעצר המבקש, לאחר מרדף רגלי קצר, הוא החל להשתולל, ולהתנגד לכבילה ולמעצרו. בחיפוש ברכב נמצא כל הרכוש הגנוב, וכן כלי פריצה.

4.        ביום 12.09.2011 הורשע המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, לאחר שחזר בו מכפירתו, והודה בעובדות המתוארות בו. במסגרת קציבת עונשו של המבקש שקל בית המשפט לחובתו את חומרת העבירות שביצע, ואת עברו הפלילי, הכולל שתי הרשעות קודמות של העלבת עובד ציבור והחזקת סכין. כמו כן, שקל בית המשפט את האמור בתסקיר שירות המבחן בעניינו של המבקש, ממנו עולה, בין היתר, כי הוא מתקשה לקחת אחריות מלאה על מעשיו. לפיכך, נמנע השירות מליתן המלצה טיפולית בנוגע למבקש. במסגרת השיקולים לקולא, התחשב בית המשפט בהודאת המבקש, בנסיבותיו האישיות ובעובדה שמאז ביצוע העבירות לא נפתחו נגדו תיקים פליליים נוספים. בית המשפט דחה את המלצת שירות המבחן, שלמרות האמור בתסקיר, המליץ שלא לגזור על המבקש מאסר בפועל.

           בית המשפט נדרש לטענת המבקש, כי יש להכיר בחלקו הקטן בביצוע העבירות המיוחסות לו, ולהשוות את גזר דינו לגזר הדין שהושת על הנאשם 2, שהינו מאסר צופה פני עתיד בלבד. לעניין זה קבעה הערכאה הדיונית, כי בנסיבות דנן "אין זה ראוי להחיל את עקרון אחידות הענישה", לאור הפער המהותי בין הנאשמים, כפי שהתבטא בתסקירי שירות המבחן.

5.        איזון בין השיקולים השונים, הוביל את בית המשפט להשית על המבקש את העונשים הבאים:

א.               5 חודשי מאסר בפועל, שירוצו מאחורי סורג ובריח ולא בעבודות שירות, וזאת בניכוי תקופת מעצרו מיום 27.04.2009 ועד ליום 3.06.2009.

ב.               6 חודשי מאסר על תנאי, שהמבקש לא יעבור עבירה מהעבירות בהן הורשע בתיק זה, ויורשע בהן, בין בתקופת התנאי ובין לאחריה.

ג.                פיצוי למתלוננים בסך 3,500 ש"ח.

           לאור מצבו הכלכלי של המבקש, נסיבותיו האישיות, ותקופת המאסר בפועל שהושתה עליו, החליט בית המשפט שלא להטיל על המבקש קנס.

6.        המבקש ערער על גזר דינו לבית המשפט המחוזי בחיפה, וערעורו נדחה. במהלך ערעורו, שב המבקש והעלה את טענתו, בדבר פגיעה בעקרון אחידות הענישה, לאור גזר הדין שהושת עליו, לעומת גזר הדין שניתן בעניינו של הנאשם 2. בית המשפט המחוזי קבע כי במקרה דנן אין להחיל את עקרון אחידות הענישה, לאור השוני המהותי בין הנאשמים בהתאם לתסקירי המבחן . שירות המבחן קבע, כי מאז ביצוע העבירות, חדל הנאשם 2 מצריכת סמים, גילה מודעות לבעייתיות בהתנהגותו, והיה מעורב בהליך טיפולי. בעקבות שיקומו, הוא החל ללמוד ומצא עבודה לפרנסתו. שירות המבחן העריך, כי אותו נאשם עבר כברת דרך משמעותית לקראת קיום אורח חיים נורמטיבי. לאור האמור, החליט בית משפט השלום על הארכת המאסר המותנה שעמד לחובת הנאשם, ב-18 חודשים נוספים, וכן הטיל עליו לשלם פיצוי למתלוננים בסך 5,000 ש"ח, בנוסף לצו מבחן ושירות לתועלת הציבור (של"צ). באשר למבקש, ציין שירות המבחן, כי הלה התקשה לקחת אחריות על מעשיו, הפחית מחומרת העבירות המיוחסות לו, כפי שעשה גם לגבי עבירות שביצע בעבר, וכי קיים סיכון להשנות התנהגות עבריינית מצידו. למרות שהמבקש דיווח על אורח חיים נורמטיבי, הכולל תעסוקה סדירה, מיסוד הקשר הזוגי והורות, התרשם שירות המבחן, כי הוא בעל נורמות וערכי התנהגות עבריינים.

           אף ששירות המבחן המליץ, בסופו של דבר, שלא להטיל על המבקש מאסר בפועל, קבע בית המשפט המחוזי, כי המלצה זו אינה מחייבת את בית המשפט, ולא נפל כל פגם שיקול דעתו של בית משפט קמא, אשר דחה המלצה זו.

           לאור תוכנו של תסקיר שירות המבחן, וחומרת העבירות שביצע המבקש, החליט בית המשפט המחוזי, לדחות את הערעור על גזר הדין.